<h1>ספר הנייר הלכ' אשה שנתארמלה</h1>
<h2>דף לו.</h2>
אל יפלא בעיניך שהתירו חכמים הערוה החמורה ובעדות אשה הכשירו עד אחד ועד מפי עד ומפי הכתב ועבד או שפחה או גוי מסיח לפי תומו ובלא דרישה וחקירה מה שאין כן בשאר עדיות, שהרי לא הקפידה תורה על שני עדים ושאר משפטי העדות אלא בדבר שאין אתה יכול לברר אלא ע"פ העדים כגון פלוני הרג פלוני אבל בדבר שיכול אדם לברר שלא מפי עד זה (כ)שהעיד עליו שמת כי שמא ימצא מת כמו שהעיד לא הקפידה תורה על העדות זו, והקילו חכמים בדבר כדי שלא יהיו בנות ישראל עגונות.
<h2>דף מו:</h2>
הרוג או מת שנמצא בשדה אם פדחתו ופרצוף פנים וחוטמו קיימין ומכירין אותו מעידין עליו, ואם נטלו אחד מאילו אף מכירין אותו בשומא או בסימן אחר אין מעידין עליו שמא אחר הוא. ואם ראהו אחר ג' ימים שמת אין מעידין עליו ואפי' כולו קיים. טבע בנהר והשליכוהו המים ליבשה אפי' אחר כמה ימים אם פניו וחוטמו ניכרין מעידין עליו שאין משתנה במים אלא לאחר זמן מרובה, ואם שהה ביבשה עד שנתפח אין מעידין עליו. נשכו נחש וראה אחד מרחוק ושמע שהוא פ' בן פ' וכי הוא מת משיאין את אשתו. בא אחד ואמר אמרו לי פלו' ממקום פ' או אנשים אחרים כשתלך למקום [פלוני] אמור להם שמת יעקב בן ישראל והוא אינו מכירו משיאין את אשתו.
